שאלות ותשובות ניתוחי עיניים

גורם מספר אחד לדלקת לחמית וקרנית בחתולים צעירים בכל העולם, והנחקר מכולם. בסקרים שונים נמצא, כי 70-80% מאוכלוסיית החתולים נשאים של הנגיף. בארצנו הקטנה הדבר בולט במיוחד, בשל אוכלוסיה גדולה של חתולי רחוב. המחלה הסיסטמית במרבית המקרים מגיבה היטב לטיפול אנטיביוטי. לעומת זאת, המחלה העינית נוטה פעמים רבות להסתבך וחתולים רבים מגיעים למצבים קשים של אובדן עין אחת ולפעמים גם לעיוורון מלא. אבחון וטיפול נכון בזמן הם המפתח להצלחת הטיפול. 

וירוס ההרפס מתרבה בתאי אפיתל של דרכי נשימה עליונות, לחמית וקרנית.
סימני מחלה אקוטים מופיעים בחתלתולים שנחשפים למחלה בפעם הראשונה. סימנים סיסטמיים כוללים הפרשות סרוטיות מהאף ומהעיניים, הפרשות אלו יכולות להפוך לפורולנטיות אם יש מעורבות חיידקית, וכן יכולה להופיעה דלקת ריאות.
סימנים עיניים מתחילים בהיפרמיה של הלחמית והפרשות סרוטיות. ההפרשות הופכות למוקופורולנטיות והלחמית הופכת בצקתית ונפוחה ככל שהמחלה ממשיכה. ( Chemosis–  (בצקת לחמית) לא מהווה סימן אופייני למחלה, ובד”כ קיומה מעידה על Clamidia conjunctivitis ).
הוירוס פוגע באפיתל הקרנית ולא חודר לסטרומה, לכן, צביעת פלורוסין בד”כ שלילית.
ברוב המקרים, כאשר מדובר בזיהום ויראלי בלבד, המחלה נעלמת ללא סיבוכים. לצערנו, חלק גדול מהמקרים מסתבך בשל זיהום חיידקי משני. זיהום כזה יכול לגרום לנזקים חמורים לעין בשל כיבים שהולכים ומעמיקים עד כדי פרפורציה.
 80% מהחתולים שנחשפו לוירוס הופכים לנשאים לטנטים – החתול נושא את הוירוס בד”כ בגנגליון של עצב ה- Trigeminal. ל-45% מהחתולים תהיה חזרתיות ספונטנית. במקרה זה החתול יכול להראות סימנים קליניים, או להיות נשא מדביק ללא סימנים.
סימנים בחתולים בוגרים כוללים ברוב המקרים סימנים עיניים בלבד. סימנים אלו כוללים היפרמיה של הלחמית, בלפרוספזם, הפרשות עיניים סרוטיות, כיבי קרנית שטחיים. במבוגרים נוטה להיות כרוני ובעל חזרתיות גבוהה.
 
מחלות עיניות שנמצאו קשורות לוירוס ההרפס:
KCS– רוב המקרים של KCS בחתולים הינם משניים לנגיעות בוירוס ההרפס.
Symblepharon– הידבקות בלתי הפיכה של הלחמית לקרנית, נראה כמעטה על הקרנית, מפריע לראיה בדרגות שונות. (תמונה 1).
Corneal Sequesrum– נמצא קשר בין סקווסטרום לבין הרפס, אך לא בחתולים פחוסים, למשל פרסי והימליה, בהם הופעת הסקווסטרום אינה קשורה להרפס.
                                    תמונה 1
 
 
אבחון:
בפועל האבחון הוא על-פי סימנים קליניים, ובחתולים בוגרים לפי היסטוריה של קונג’ונקטיביטיס חוזר ללא מציאת גורם אחר. אבחונים אחרים כוללים IFA,virus isolation ו- PCR. במדינות שונות קיים כבר אבחון ב- PCR למטרות טיפול ולא רק למטרות מחקר.
טיפול:
מקרים קלים של זיהום בוירוס בלבד יחלימו לבד גם ללא טיפול.
טיפול אנטיביוטי במשחת טרמיצין (אוקסיטטרציקלין). זהו ה- drug of choiceב מקרים אלו, התגובה לטיפול הינה טובה ומהירה יותר מאשר בסינטומיצין.
טיפול אנטיויראלי: טיפול אנטיויראלי ספציפי בפאמציקלוויר במינוון 40 מ”ג לקילו BID-TID (המינונים המדווחים הם די ווריאבילים,  וניתן להתשמש גם במינונים נמוכים או גבוהים יותר)
Zovirax לטיפול בהרפס באנשים נמצא לא יעיל כלל בחתולים!. טיפולים אחרים שיכולים לעזור:
  • L-Lyzine– חומצה אמינית שמתחרה עם החומצה אמינית ארגינין המצויה בגנום שנגיף. מינון: 250 מ”ג BID עם האוכל. מגיעה בקפסולות של 500 מ”ג (סולגאר), בבית החולים הוטרינרי ניתן להשיג הכנה של 250 מ”ג לקפסולה. פותחים את הקפסולה ומפזרים על האוכל, האבקה חסרת טעם.
  • טיפות אינטרפרון- בתדירות של 3-4 פעמים ביום.